כְּתִיב כָּל לְבָב֣וֹ הֵכִ֔ין לִדְר֛וֹשׁ הָֽאֱלֹהִ֥ים וְלַעֲשׂוֹת וּלְלַמֵּד בְּישְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט. רִבִּי סִימוֹן בַּר זְבִיד וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. חַד אָמַר. אֲפִילוֹ כַמָּה עָשָׂה לְטָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ לֹא יָצָא יְדֵי טָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ. וְחַד אָמַר. אֲפִילוּ כָּל מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעוֹשִׂין לְטָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ לֹא יָצָא יְדֵי טָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ. כְּתִיב וַיָּחֵילּוּ בְּאֶחָ֞ד לַחוֹדֶשׁ הָֽרִאשׁוֹן֘ לְקַדֵּשׁ֒ וּבְי֧וֹם שְׁמוֹנָ֣ה לַחוֹדֶשׁ בָּ֚אוּ לְאוּלָ֣ם יי וַיְקַדְּשׁ֥וּ אֶת בֵּֽית יי לְיָמִ֣ים שְׁלֹשָׁה וּבְי֨וֹם שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֛ר לַחוֹדֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן כִּילּוּ׃ וַהֲלֹא לְיוֹם אֶחָד הָיוּ יְכוֹלִין לְבָעֵר כָּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיָה שָׁם. אָמַר רִבִּי אִידִי. מִפְּנֵי צַלְמֵי כַשְׂדִּים שֶׁהָיוּ חֲקוּקִים בַּשָּׁשַׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
כתיב כל לבבו וגו' וסיפיה דקרא ולא בטהרת הקדש. ופליגי בה מאי ולא בטהרת הקדש. אפילו כמה עשה לטהרת הקדש. אע''פ שעשה כמה וכמה תקנות לצורך טהרת קדש מ''מ לא יצא ידי חובתו לגמרי לטהרת הקדש:
אפי' כל מעשים טובים שעשה לא יצא כדי טהרת הקדש. כך הגי' בנדרים וכלומר בטהרת הקדש לא עשה כלום וכל לבבו הכין לדרוש בשאר כל מעשים טובים:
מפני צלמי הכשדים שהיו חקוקים בששר. שהיו שם שעשאום לע''ז והיו טרודים למחקם ולבטלן:
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מְעַבְּרִין מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין מְעַבְּרִין. מָאן דְּאָמַר אֵין מְעַבְּרִין. מִינָהּ כִּי אָֽכְל֥וּ אֶת הַפֶּ֖סַח בְּלֹ֣א כַכָּת֑וּב. וּמָאן דָּמַר מְעַבְּרִין. 5b מַה מְקַייֵם בְּלֹ֣א כַכָּת֑וּב. מִפְּנֵי שֶׁעִיבְּרוּ נִיסָן וְאֵין מְעַבְּרִין אֶלָּא אֲדָר. וַתְייָא כַּיי דָּמַר רִבִּי סִימוֹן בַּר זְבִיד. גּוּלְגּוֹלֶת אָרְנָן הַיְּבוּסִי מָֽצְאוּ תַּחַת הַמִּזְבֵּחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
מאן דאמר אין מעברין. יליף מינה דכתיב כי אכלו וגו' כי התפלל יחזקיהו וגו' ולפיכך ביקש רחמים על עצמו שהוא עיבר מפני הטומאה:
מה מקיים בלא ככתוב. מפני מה ביקש רחמים על עצמו:
מפני שעיברו ניסן. שהיה יום ל' של אדר וראוי לקבעו ניסן ואין מעברין אלא אדר ואפי' בדיעבד אינה מעוברת כדקאמר ר''ש לעיל אע''פ שעיברו ניסן אינו מעובר אלא אדר הוא דמעברין ולפיכך ביקש רחמים על עצמו:
ואתייא. האי דאמר מפני הטומאה עיברה כהאי דאמר ר' סימון בפ''ה דסוטה גולגולת ארנן היבוסי מצאו תחת המזבח ונטמאו ולא היה הדבר מזומן להם להטהר עד הפסח:
שִׁשָּׁה דְבָרִים עָשָׂה חִזְקִיָּהוּ. עַל שְׁלֹשָׁה הוֹדוּ לֹו וְעַל שְׁלֹשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ. גִּירֵר עַצְמוֹת אָבִיו עַל מִיטַּת חֲבָלִים וְכִיתֵּת נְחַשׁ הַנְּחוֹשֶׁת וְגָנַז טַבֶּלָּה שֶׁלְּרְפוּאוֹת. וְהוֹדוּ לֹו. סָתַם מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן וְקִיצֵּץ דַּלְתּוֹת הַהֵיכָל ןְעִיבֵּר נִיסָן בְּנִיסָן. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
ו' דברים וכו'. כדתנן בפ' מקום שנהגו ואיידי דקתני עיבר ניסן וכו' מייתי לה הכא:
אֵין מְעַבְּרִין קוֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאִם עִיבְּרוּהָ אֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת. אֲבָל מִפְּנֵי הַדּוֹחַק מְעַבְּרִין אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִיָּד. אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מְעוּבָּר אֶלָּא אֲדָר. רִבִּי אוֹמֵר.נִיסָן לֹא נִתְעַבֵּר מִיָּמָיו. וְהָתַנִּינָן. אִם בָא הַחוֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ. אִם בָּא. לֹא בָא. רַב אָמַר. תִּשְׁרֵי לֹא נִתְעַבֵּר מִיָּמָיו. וְהָתַנִּינָן. אִם הָיָה הַחוֹדֶשׁ מְעוּבָּר. אִם הָיָה. לֹא הָיָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ניסן לא נתעבר מימיו. לא הוקבע ר''ח ניסן מעולם ביום ל''א לפי שאדר הסמוך לניסן לעולם חסר הוא:
והתנינן אם בא החדש בזמנו. תוספת' היא בפ''ק דר''ה ניסן ר''ה למלכים וכו' ולתרומת שקלים וכו' כיצד לתרומת שקלים כל קרבנות ציבור קריבין באחד בניסן אם בא חדש בזמנו קריבין מן החדש' ואם לאו קריבין מן הישנה וכעין דתנן בפ''ד דשקלים מותר הקטור' וכו' אם בא החדש בזמנו לוקחין אותה מתרומה חדשה מפני שבא' בניסן היו צריכין להביא כל הקרבנו' מתרומה חדשה כדאמרי' בר''ה חדש והביא קרבן מתרומה חדשה וקס''ד דה''ק אם בא החדש בזמנו היינו שלא בא תרומה חדשה אלא עד זמנו שהוא יום שלשים קריבין למחר מן החדשה וכלומר שעל כרחך היו צריכין לעבר החדש ולקבוע ר''ח ניסן ביום ל''א כדי שיקרבו תמיד של שחר וכן הקטורת בא' בניסן מתרומה חדשה ואם לאו שלא בא עדיין מחדשה קריבין מן הישנה לפי שא''א בענין אחר ומיהת שמעינן דלפעמים עושין ר''ח ניסן ביום ל''א ומשני אם בא קאמר אבל באמת מעולם לא בא שלא נזדמן להיות כך לפי שהיו מקדימין להביא שקליהן כדתנן בא' באדר משמיעין על השקלים ומעולם לא נתאחר ובא עד זמנו שיצטרכו לעבר משום זה כדי להקריב מן החדש:
תשרי לא נתעבר. לקבוע ביום ל''א לפי שאלול לעולם חסר:
והתנינן. בפ''י דשביעית השוחט את הפרה וחלקה בר''ה אם היה החדש מעובר משמט דשביעית אינה משמטת אלא בסופה:
אם היה. אבל באמת לא היה שלא נזדמן להיות כך:
מפני הדוחק. שמתפחדין שלא יוכלו לעבר אח''כ מפני העכו''ם:
אינו מעובר. אין מעברין שום חדש אחר אלא אדר:
אין מעברין קודם ר''ה. אין ב''ד יושבין לעיין בשביל העיבור מקודם ר''ה שלא ישתכח הדבר קודם שיגיעו לעיבור ואתי לזלזולי בחמץ:
וּכְשֶׁקִּידְּשׁוּ אֶת הַשָּׁנָה בְאוּשָׁה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן עָבַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה וְאָמַר כְדִבְרֵי רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. לֹא הָיִינוּ נוֹהֲגִיו כֵּן בְּיַבְנֶה. בַּיּוֹם הַשֵּׁינִי עָבַר רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי וְאָמַר כְּרִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. כָּךְ הָיִינוּ נוֹהֲגִיו בְּיַבְנֶה. וְהָתַנֵּי. קִידְּשׁוּהוּ בָרִאשׁוֹן ובַשֵּׁינִי. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב חִסְדַּאי. אוֹתָהּ הַשָּׁנָה נִתְקַלְקְלָה. מַה בָרִאשׁוֹן וּמָהוּ בַשֵּׁינִי. רַבָּא בְשֵׁם רַב. שָׁנָה א' וְשָׁנָה ב'. וְהָתַנֵּי קִידְּשׁוּהוּ בַיּוֹם הָרִאשׁוֹן וּבַיּוֹם הַשֵּׁינִי.
Pnei Moshe (non traduit)
והתני קידשוהו בראשון ובשני. כלומר הא מברייתא זו שמעינן דעשאו שני ימים ר''ה וקשיא לרב:
וכשקידשו את השנה. תוספתא היא בפ''ד דר''ה ולקמיה פריך מהא אדאמר רב תשרי לא נתעבר מימיו:
ואמר כדברי ר''י בן נורי. דקאמ' התם כולל מלכיות עם קדושת השם ואינו תוקע:
כר''ע. דאמר כולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע:
ומשני אותה השנה נתקלקלה. אירע להם איזה קילקול וטעות בחשבון ועשו שני ימים:
מהו. כמו ואב''א הוא דמהו בראשון ומהו בשני דקאמר כדר' בא בשם רב שנה ראשונה ושנה שניה וליום השני בשנה הבאה היא ודחי לה הש''ס. והתני ביום הראשון וביום השני אלמא דבשנה אחת היה אלא מחוורתא כדר' זעירא:
קִידְּשׁוּהוּ קוֹדֶם זְמַנּוֹ אוֹ לְאַחַר עִיבּוּרוֹ יוֹם אֶחָד. יָכוֹל יְהֵא מְקוּדָּשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתָם. אוֹתָם אֵלֶּא הֵם. אֵין אֵ֥לֶּה הֵן מוֹעֲדָיי. קוֹדֶם לִזְמַנּוֹ כ''ט יוֹם. לְאַחַר עִיבּוּרוֹ ל''ב יוֹם. וּמְנַיִין שֶׁמְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה עַל הַגָּלִיּוֹת שֶׁגָּלוּ וַאֲדַיִין לֹא הִגִּיעוּ. תַּלְמוּד לוֹמַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֹעֲדָי. עֲשֵׂה מוֹעֲדוֹת שֶׁיַּעֲשׂוּ כָל יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. וְהֵן שֶׁהִגִּיעוּ לִנְהַר פְּרָת.
Pnei Moshe (non traduit)
קידשוהו קודם זמנו וכו'. כדמפרש לקמיה קודם לזמנו תשעה ועשרים יום לאחר עיבורו בשנים ושלשים יום ואע''פ שקידשוהו ליום זמנו שהוא יום שלשים או עיברוהו ליום העיבור:
יכול יהא מקודש. וא''צ עוד לקדשו:
ת''ל אותם. אותם הן מועדי אשר תקראו אותם במועדם בזמנן ואין אלה שלא קראו בזמנן מועדי:
על הגליות שיצאו. גרסי' התם. שיצאו לעלות לרגל ואינן יכולין להגיע למקומן ולעשות הפסח בזמנו:
והן שהגיעו לנהר פרת. דוקא כשנשמע שכבר הגיעו לגבול ארץ ישראל. את חמי. בתמיה בגליל אין מעברין צריכא למימר דבח''ל אין מעברין ומשני דלהכי קתני בח''ל לפי שבגליל לכתחלה הוא דאין מעברין ובדיעבד מעוברת וקמ''ל דבח''ל אפי' בדיעבד אינה מעוברת:
אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא בִיהוּדָה. וְאִם עִיבְּרוּהָ בַגָּלִיל מְעוּבֶּרֶת. הֵעִיד חֲנִינָה אִישׁ אוֹנוֹ שֶׁאִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתַעַבֵּר בִּיהוּדָה שֶׁמְעַבְּרִין אוֹתָהּ בַּגָּלִיל. אֵין מְעַבְּרִין אוֹתָהּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְאִם עִיבְּרוּהָ אֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת. אַתְּ חֲמִי. בַּגָּלִיל אֵין מְעַבְּרִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ מְעַבְּרִין. בַּגָּלִיל אֵין מְעַבְּרִין וְאִם עִיבְּרוּהָ מְעוּבֶּרֶת. בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֵין מְעַבְּרִין וְאִם עִיבְּרוּהָ אֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת. בִּיכוֹלִין לְעַבֵּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בְּשֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְעַבֵּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁמְעַבְּרִין אוֹתָהּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ.
יִרְמְיָה עִיבֵּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ. יְחֶזְקְאֵל עִיבֵּר חוּצָה לָאָרֶץ. בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה עִיבֵּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ. חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ עִיבֵּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ. שָׁלַח לֵיהּ רִבִּי ג' אִיגְרִין גַּבֵּי רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי נָתָן. בְּחָדָא כָתַב. לִקְדוּשַׁת חֲנַנְיָה. וְחָדָא כָתַב. גְּדָיִים שֶׁהִינַּחְתָּ נַעֲשׂוּ תַייָשִׁים. וּבְחָדָא כָתַב. אִם אֵין אַתְּ מְקַבֵּל עָלֶיךָ צֵא לָךְ לְמִדָבַּר הָאָטָד וּתְהִי שׁוֹחֵט 6a וּנְחוֹנְיוֹן זוֹרֵק. קָרָא קַדְמִייָתָא וְאוֹקְרוֹן. תִּנְייָתָא וְאוֹקְרוֹן. תְּלִיתָא בְעָא מַבְסַרְתְּהוֹן. אָֽמְרִין לֵיהּ. לֵית אַתְּ יְכִיל דִּכְבָר אוֹקַרְתָּנִין. קָם רִבִּי יִצְחָק וְקָרָא בָאוֹרַיְתָא אֵלֶּא מוֹעֲדֵי חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָֽמְרִין אֵ֚לֶּה מֽוֹעֲדֵ֣י יְי. אַמַר לוֹן. גַּבָּן. קָם רִבִּי נָתָן וְאַשְׁלִים. כִּי מִבָּבֶל תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהוָֹה מִנְּהַר פְּקוֹד. אָֽמְרִין לֵיהּ. כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר יי מִירוּשָׁלָֽם. אַמַר לוֹן. גַּבָּן. אֲזַל קְבַל עֲלֵיהוֹן גַּבֵּי רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה לִנְצִיבִין. אֲמַר לֵיהּ. אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם. אֲמַר לֵיהּ. לִי נָא יְדַע מַה תַמָּן. מַה מוֹדַע לִי דְאִינּוּן חַכָמִין מְחַשְּׁבָהּ דִּכְווָתִי. מִכֵּיוָן דְּלָא יָֽדְעֵי מְחַשְּׁבָהּ דִּכְווָתֵיהּ יִשְׁמְעוּן לֵיהּ. וּמִכֵּיוָן דְּאִינּוּן חַכָמִין מְחַשְּׁבָהּ דִּכְווָתֵיהּ יִשְׁמַע לוֹן. קָם וּרְכַב סוּסְיָא. הֵן דִּמְטָא מְטָא הֵן דְּלָא מְטָא נְהִגִין בְּקִילְקוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
ונחוניין. נחוניא שהיה ראש הגולה בימיו יהיה זורק:
גבי. אצל ר' יצחק ור' נתן וטל ידיהם:
בחדא כתב לקדושת חנניא. היה משביחו ומזהירו שיחזור בו מחמת קדושתו וחסידותו:
ובחדא כתב גדיים נעשו תישים. ולא תאמר שלא הנחת כמותך בא''י. ובחדא כתב וכו'. להראות לו אח''כ אם לא יקבל דבריהן:
הן דמטא מטא. במקום שהיה יכול להגיע הגיע ובמקום שלא הגיע עדין הן נוהגין בקילקול שעושין ע''פ קביעות ח''ל:
ואוקרון. כיבדם להשלוחים וכן בשניה וכשקרא אגרת השלישו' רצה לבזות אותם ואמרו לו שוב אין אתה יכול לבזות אותנו שכבר נתפרס' מהכבוד שכיבדתנו:
וקרא באורייתא אלה הם מועדי חנניה וא''ל מועדי ה' כתיב אמר לון גבן אצלינו כך הוא כתוב אבל אצליכם אינם אלא מועדי חנניה מאחר שהוא מעבר שנים בח''ל ואינם מוסכמים מהשם:
אזל. חנניה וקבל עליה דרבי לפני ר''י בן בתירא שהיה בנציבין:
אחריהם אחריהם. ראוי לילך ויפה כתב לך שאין ראוי לקבוע שנים בח''ל:
א''ל. וכי לית אנא ידע למי הנחתי שם שאינן חכמים כמותי ומי מודיעני שהן חכמים ויודעים לחשב תקופות ומזלות כמוני ועליהם להביא ראיה שיודעים הן:
מכיון. השיב לו ר''י בן בתירא מכיון דאת אמר שאינם יודעים נחשב ישמעון לך אדרבא מכיון שהם אומרים שיודעים לחשב כמותך להם ישמעון שאין לחשוב ולקבוע בח''ל אלא א''כ נודע לו שבודאי אין כמותו שם:
קם. חנניה א''נ ר''י ב''ב ורכב סוסיא להודיע להגולה זמן קביעות המועדות ע''פ חשבון ארץ ישראל:
כְּתִיב אֶל יֶ֜תֶר זִקְנֵ֣י הַגּוֹלָ֗ה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בְּיוֹתֵר הֵן עָלַי זִקְנֵי הַגּוֹלָה. חֲבִיבָה עָלַי כַּת קְטַנָּה שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִסַּנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ. כְּתִיב הֶֽחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר֙ אֶ֔לֶף. וְאַתָּ מַר הָכֵין. רִבִּי בְרֶכְיָה בְשֵׁם רִבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבָּנִן. הֶחָרָשׁ אֶ֔לֶף וְהַמַּסְגֵּר אֶ֔לֶף. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. כּוּלְּהוֹן אֶלֶף. רִבִּי בְרֶכְיָה בְשֵׁם רִבִּי. אֵילּוּ הַחַבֵירִים. וְרַבָּנִן אָֽמְרִין. אֵילּוּ הַבּוּלְבוֹטִין.
Pnei Moshe (non traduit)
כתיב ואל יתר זקני הגולה. ודריש יתר מלשון חשיבות הוא שאמר הקב''ה חביבין עלי ביותר זקני הגולה ואעפ''כ ביותר הוא שחביבה עלי כת קטנה שבארץ ישראל יותר מסנהדרי גדולה שבח''ל:
כתיב החרש והמסגר אלף ואת אמר הכן. כלומר דפריך על הא דדריש חביבה כת קטנה שבא''י וכו' הא זקני הגולה חשיבי טפי כדדריש בגיטין דף פ''ח חרש בשעה שפותחין בדברי תורה הכל נעשו כחרשין ומסגר כיון שסוגרין שוב אין פותחין ואמרי' שם צדקה עשה הקב''ה שהגלה גלות צדקיה ועדיין גליות יכניה קיימת שילמדו תורה לאלו הגולים אחריהם לפי שרוב חכמי התורה מהם היו אלמא זקני הגולה חשובים ביותר:
אילו החבירים. שכלם חכמים היו:
אילו הבולווטין. השרים והחשובים ולרבנן לא קשיא מידי שלא היו חכמים כל כך:
רִבִּי הוֹשַׁעְיָה כַּד הֲוָה מְקַבְּל שַׂהֲדַייָא בְעֵינֵי טָב הֲוָה אֲמַר לוֹן. הֱיוּ יָֽדְעִין כַּמָּה עֵדוּת יוֹצֵא מִפִּיכֶם. כַּמָּה שְׂכַר בָּתִּים יוֹצֵא מִפִּיכֶם. אָמַר רִבִּי אֲבוּנָא. וְאִין כֵּינִי אֲפִילוּ בְדִיּנֵי נְפָשׁוֹת. בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד בָּא עָלֶיהָ הֲרֵי זֶה בִסְקִילָה. נִמְלְכוּ בֵית דִּין לְעַבְּרוֹ וּבָא עָלֶיהָ אֵינוֹ בִסְקִילָה. אָמַר רִבִּי אָבִין. אֶ֭קְרָא לֵֽאלֹהִ֣ים עֶלְי֑וֹן לָ֝אֵ֗ל גֹּ֘מֵ֥ר עָלָֽי. בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד נִמְלְכוּ בֵית דִּין לְעַבְּרוֹ אֵין הַבְּתוּלִין חוֹזְרִין. וְאִם לָאו הַבְּתוּלִין חוֹזְרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
כד הוה מקבל. עדים שראו את החדש בעין טב שהיה שם בית הוועד לקבל עדות החדש ולקדשו:
הוו יודעין. ותזהרו מלהעיד שקר שכמה עדות יוצא מפיכם שעל ידי עדות שלכם אתם גורמין להלקות לאותם המחללין ועושין מלאכה באלו המועדות שנקבעים על פיכם:
כמה שכר בתים יוצא מפיכם. שאף הן תלוין בקביעות החדש אם מלא אם חסר והשוכר ששכר לחדש מפסיד היום שחסר:
ואין כיני. אם באנו לדקדק כן יש לנו לומר דאפי' בדיני נפשות על פי עדותן הן תלוין דבת שלש שנים ויום א' הבא עליה והיא מאורסה הרי זה בסקילה שראויה לביאה היא ואם נמלכו בית דין לעבר החדש עדיין אינה בת ביא' ואינו חייב מיתה ועכשיו כשהעדים מעידים שראו את החדש אין הבית דין יכולים לעברו ונמצא זה נסקל על ידן:
אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. ודריש לה שהקב''ה מסכים עם הב''ד של מטה שאם היא בת ג' ויום אחד כשהיא נבעלת אין הבתולי' חוזרין ואם נמלכו הב''ד לעבר השנה או החדש כדלעיל הבתולין חוזרין אצלה לאחר שנבעלה דאכתי לא הויא בת ג' שנים ויום אחד ולמדך הכתוב שאף הטבע מסכמת עמהן על פי גזרתו יתעלה ב''ה:
סְמִיכַת הַזְּקֵנִים וַעֲרִיפַת הָעֶגְלָה בִּשְׁלשָׁה דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן. וְרִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּחֲמִשָּׁה. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. וְסָֽמְכוּ שְׁנַיִם. אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אַחֵר הֲרֵי שְׁלֹשָׂה. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יְהוּדָה. וְסָֽמְכוּ שְׁנַיִם. זִקְנֵי שְׁנַיִם. אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד. הֲרֵי חֲמִשָּׁה. וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה מַה טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. זְקֵינֶיךָ שְׁנַיִם. וְשׁפְטֶיךָ שְׁנַיִם. אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד הֲרֵי חֲמִשָּׁה. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יְהוּדָה. זְקֵינֶיךָ וְשׁוֹפְטֶיךָ שְׁנַיִם. אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אַחֵר הֲרֵי שְׁלֹשָׂה. אָמַר רִבִּי. נִרְאִין דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה בָּעֲרוּפָה דְּלָא דְרִישׁ וְיָֽצְאוּ. וְנִרְאִין דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בִּסְמִיכָה דְּלָא דְרִישׁ וְסָֽמְכוּ. אִין תֵּימַר. נִרְאִין דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה בָּעֲרוּפָה כְמוֹ דוּ דָרַשׁ וְסָֽמְכוּ יֵדְרוֹשׁ וְיָֽצְאוּ. אַשְׁכַּח תֵּימַר. וְיָֽצְאוּ שְׁנַיִם. זְקֵינֶיךָ שְׁנַיִם. וְשֹׁפְטֶיךָ שְׁנַיִם. אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד. הֲרֵי כָּאן שִׁבְעָה. מַה מְקַייֵם רִבִּי שִׁמְעוֹן זְקֵינֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ. זְקֵינֶיךָ שֶׁהֵן שׁוֹפְטֶיךָ. תַּנֵּי רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. זְקֵינֶיךָ. זֶה בֵית דִּין הַגָּדוֹל. וְשֹׁפְטֶיךָ. זֶה מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
מה טעמיה דרבי שמעון וסמכו זקני שנים. גרסינן כדלקמן דלא דריש כלום מוסמכו:
ובעגלה ערופה מאי טעמיה דר' יהודה. צ''ל זקיניך שנים ושופטך שנים וכו' מאי טעמיה דרבי שמעון זקניך ושופטך שנים וכן הוא בפ' עגלה ערופה:
נראין דברי רבי יהודה בעריפה דלא דריש ויצאו. כלומר דעיקר הלימוד לר' יהוד' מזקניך שנים ושופטיך שנים ואין ב''ד שקול אבל ויצאו לא דריש כלל דלגופיה איצטריך שיהו יוצאין זקיניך ושופטיך ונראין דבריו דאכתי מייתר לן למידרש מזקניך ומשופטיך:
ונראין דברי ר''ש בסמיכה דלא דריש וסמכו. דנמי לגופיה איצטריך וא''כ לית לן למדרש כ''א מזקני שנים:
אין תימר נראין דברי ר' יהודה בערופה וכו'. כלומר דאי תימא דהיינו טעמא דר' יהודה בעריפה דדריש נמי מויצאו כי היכי דדריש התם וסמכו ורבי דקאמר נראין דבריו בזה היינו משום דמסתבר טעמיה דשפיר דרשינן הכא ויצאו דהוה ליה למיכתב ומדדו זקניך וגו' אבל בסמיכה נראין דברי ר''ש דלא דריש וסמכו משום דלאו מיותר הוא אם אתה אומר כן קשיא דאשכח תימר ויצאו שנים וכו' וא''כ שבעה מיבעי ליה לרבי יהודה אלא על כרחך דלא דריש רבי יהודה הכא ויצאו כמו דלא דריש רבי שמעון התם וסמכו ולפיכך הוא דקאמר נראין דבריו בעריפה:
זקניך שהן שופטיך. המיוחדים שבשופטיך והם סנהדרי גדולה:
ושופטיך זה מלך. כדכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ וכ''ג דכתיב ובאת אל הכהן ואל השופט:
תַּנֵּי הַסְּמִיכוֹת בִּשְׁלֹשָׁה. לֹא סְמִיכָה הִיא סְמִיכוֹת. תַּמָּן קְרֵיי לִמְנוּייָה סְמִיכוּתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
לא סמיכה היא סמיכות. ומאי מחדש תנא דברייתא וקאמר דעל המינוי הדיינות קאמר דג''כ בג' הוא וכמה דתמן קורין למנוייה סמיכותא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source